מחשבה יוצרת מציאות


30 Oct
30Oct

שבת בבוקר הוא זמן החשיבה שלי. אני מתעורר מוקדם ונח. חושב על השבוע שעבר ומתכנן את השבוע העתידי. לפעמים אני מרגיש שיש לי עוצר מחשבתי. שאני תקוע במקום ושאין לי רעיונות חדשים. וכשזה קורה אני חוזר אחורה ליום שבת כזה לפני כמה שנים ומשתף אתכם בסיפור. הימים הם ימי המסעדה שלי ברמלה. הבעלים רוצה עוד כסף על שכירות, הלקוחות הרגילים באים אבל יש סוג של "דריכה במקום". אני מנתח בראש את המצב ומבין שאין לי הרבה ברירות -  או לעשות מהלך שיעורר או שאני מוותר ויוצא משם. 

כל ארוחת צהריים במסעדה עולה כ- 50 שקלים. אני מחליט לערוך תפריט מחדש ומוסיף שתי מנות על שם שני לקוחות זהב ציבעוניים שנוהגים לאכול אצלנו קבוע. למנה אחת אנחנו קוראים  "יוסי יוסי" לשנייה "ד"ר בק". על שתיהן אני מבקש לגבות 75 שקלים לארוחה. 

הלקוחות המופתעים ששמם מתנוסס על התפריט  מגיבים באושר גדול. מאותו יום מתחולל תסריט שלא ציפיתי לו. 

בכל יום בשעה 12 מתקשר ד"ר בק למסעדה ומזמין שולחן לחמישה ולפעמים לשבעה ומסכם איתי על התרגיל הקבוע. בכל יום הוא דואג להגיע עם אנשים חדשים. 

אני מקבל את האורחים מושיב אותם ומחלק תפריטים. 

ד"ר בק היה פוצח בסיפור וכל האורחים היו מביטים בו. "פעם ראיינו מלייארדר טורקי בטלוויזיה ושאלו אותו מה עוד מרגש אותך? יש לך כסף אתה יכול לקנות הכל.  "בואו איתי" אמר להם הטורקי ולקח את צוות הצילום 3 שעות נסיעה לגבול הסורי לעיירה בה נולד. שם נכנסו כולם למסעדה קטנה  והוא הראה להם מנה על שמו בתפריט. "זה מרגש אותי ואני לא יכול לקנות את זה"  אמר הטורקי בדמעות.  כשיו" היה אומר ד"ר בק תציצו בתפריט. כל האורחים היו מביטים במנה מספר 5 המומים. "זאת מנה של כבדי עוף עם פירה ברוטב מתקתק שאני אוכל פה כל הזמן והחברה החמודים פה קראו לה על שמי". 

אני מצידי הייתי אוסף הזמנות - כולם מנות ד"ר בק. 

יוסי מ"יוסי יוסי" היה עושה אותו דבר עם סיפור קצת שונה אבל על אותו רעיון. משני לקוחות צבעוניים שהיו אוכלים לבד או מקסימום עם עוד חבר, מיקסמנו הכנסות על שולחנות מלאים. יצרנו מחוייבות לא כתובה בינינו לבין הלקוחות. עם זאת שמרנו על מנות ברמה הכי גבוהה שאפשר ופינקנו את השולחנות בקינוח או באבטיח על חשבון הבית. אל תחשבו לרגע שמדובר פה באיזה עוקץ בסגנון חגיגה בסנוקר. הלקוחות היו שואלים לפעמים ואני הייתי מספר שזו דרך שיווק נחמדה ושהם תמיד יכולים לאכול את המנות המוזלות. הלקוחות תמיד שמחו לשלם על המנה היקרה ונהנו לתרום למאמץ להשאיר אותנו פתוחים. 

 מדהים היה לגלות שהאורחים החדשים היו באים אחר כך לבד ועם אורחים משלהם לאכול אצלנו כי הרגישו חלק מהמשפחה, חלק מהסיפור. 

נכון לא הפכנו עשירים מזה אבל זו דרך אחת לעורר עיניין ולרתום את הלקוחות לעזור לך לקדם את העסק שלך. המסעדה שלנו נמכרה מזמן אבל אני נוהג לספר את הסיפור בייעוצים שאני עושה, אין סוף לחשיבה עיסקית. מחשבה יוצרת מציאות. 

בהזדמנות זאת אני מרגיש צורך לשלוח דש חמה וגעגועים לרופא השיניים האגדי ד"ר ישראל בק ולעורך הדין המופלא רבאייב. שבת שלום. 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.