בלוג #סיפורים

שלושה דורות של ייצור לחמים שזור באומנות, טרגדיה אחת גדולה, ופריחה מרעננת מתחדשת. זהו סיפורו של הלחם הטוב בעולם.

מה עושים כשיש "עוצר מחשבתי" ולמה אסור לוותר.

אני מאד אוהב פיצה כמו 90 אחוזים מתושבי כדור הארץ. היום אני מבין ומלמד כמובן על שלל סוגי הפיצות הקיימות בעולם אבל דווקא בעיירה שכוחת אל ולא מתויירת העונה לשם פוארטו סאלטלאפדיו הנמצאת מעל 350 ק"מ מזרחית לרומא אכלתי את אחת הפיצות הטובות שאכלתי בחיי.

לפני כ - 8 שנים נתקלתי בפוסט בפייסבוק על אומן לחמים ספרדי העונה לשם ג'וסף פסקל. במשך שנים ניסיתי להגיע לסדנת אומן שלו אבל כל פעם משהו לא הסתדר. באוקטובר 2019 הצלחתי ליירט סדנה שלו דווקא באיטליה.

שבתי מפריז היפה לפני כמה ימים והדבר הראשון שבא לי לכתוב עליו הוא על "Desserted in Paris" מייזם הענק של האומן והקונדיטור הישראלי טל שפיגל.

בחיי שלו היתה לי מכונת זמן הייתי מבקש לחזור לשבת בצהריים רגע לפני שמתחיל הקונצרט המשפחתי, ממש לשנייה בה סבא חותך את ביצי הדגים. ועכשיו תנסו אתם לעצום עיניים ולחשוב לאן < אתם > הייתם רוצים לחזור במכונת הזמן ...

על דברים קשים שמחשלים אותנו ולכל שביל בדרך יש סיבה.

כשהייתי ילד קטן וסרטים מצויירים היו משודרים מעט ולפני החדשות בערבית, פופאי המלח היה הכוכב הבלתי מעורער שלי. הוא הופיע על חולצות ועל שוקולדים. אני חושב שפופאי הוא הסיבה שאני מכור לתרד.

אז... איך הכל התחיל, או "לפעמים חלומות מתגשמים"